החלטה בתיק בש"א 7742/04

           בפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה.

           ההחלטה מופנית כנגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי. בראשונה, מיום 8.3.04, דחה בית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק בורר שהוגשה לו, וקבע כי "ממילא יש לראות פסק דין זה כמאשר את הממצאים והמסקנות שנקבעו על ידי הבורר בפסק הבוררות, למעט סכומי הקיזוז, כמפורט בס"ק (ב)". סעיף קטן (ב) האמור מורה על החזרת התיק להשלמה והבהרה לבורר, בנקודה מסויימת הנוגעת לקיזוז.

           לאחר שהבורר נתן פסק משלים, אשר לא שינה מן הפסק המקורי שניתן על ידו, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה אשר לא צורפה להליך שבפניי, ואשר לטענת המבקשת היתה בקשה למתן החלטה בבקשה לביטול פסק בורר אשר הוגשה לבית המשפט עוד ביום 1.7.03. בית המשפט דחה את הבקשה האמורה של המבקשת, בלא לבקש תגובה, וציין, בהחלטה שניתנה ביום 20.6.04, כי "הבקשה בפני היא למעשה תיקון פס"ד שניתן על ידי, או לחלופין בקשה לביטול פסק - בורר או לתיקונו, לאחר שהושלם". בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שהוא מציין כי בפסק דינו מיום 8.3.04 אישר חלקים מפסק הבוררות והורה על השלמה של חלקים אחרים, ובכך סיים את הדיון בפסק הבוררות. בית המשפט קבע, כי במצב זה, לאחר שהושלם פסק הבורר, אין מקום לבקשות חדשות במסגרת ההליך המקורי שהוגש אליו ביום 1.7.03, ועל המבקשת להגיש הליך עצמאי בנושא זה.

           בקשה הארכה הוגשה ביום 23.8.04. בבקשה נטען, כי היא מוגשת מטעמי זהירות, שכן לפי השקפת המבקשת, בית המשפט המחוזי טרם סיים את ההליך בין הצדדים בנוגע לפסק הבורר. יש לומר מיד בפתח הדברים, כי אין בכוונתי לדון לגופן של טענות המבקשת, שכן אלה, ביסודן, טענות ערעוריות המופנות כנגד פסק דינה של הערכאה הקודמת, ואיני מוסמך לדון בטעות מסוג זה. 

           לגופם של דברים, בכל הנוגע להחלטה השנייה, מיום 20.6.04, הרי שביום הגשת הבקשה שבפניי טרם חלף המועד להגשת בקשת הרשות לערער בעניינה, נוכח תקופת פגרת הקיץ.

           אשר להחלטה הראשונה, הרי שהמדובר בפסק דין, אשר נאמר בו כי הוא מאשר חלק מפסק הבורר, ומחזיר חלק מסויים של הפסק לצורך השלמה. החלטה זו מסיימת את ההתדיינות בבקשות הביטול והאישור שהיו בפני בית המשפט המחוזי, וכך אף קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 20.6.04. יוצא, כי המועד לתקיפת פסק הדין חלף בחלוף 30 ימים מהמצאתו לצדדים, ומועד זה חלף בעת הגשת הבקשה שבפניי. עם זאת, ייתכן כי נותרה אי בהירות דיונית מסויימת בדבר מעמדו המשפטי של פסק הבורר, בעקבות ההחלטה מיום 8.3.04, נוכח העובדה שחלק מן הפסק הוחזר לדיון בפניי הבורר. אין בידי לשלול, על כן, לגמרי את סבירות פעולתה של המבקשת, אשר לא הגישה בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 8.3.04, והמתינה עד להשלמת פסק הבורר.

           ההחלטה מיום 20.6.04 הסירה אי ודאות זו, ככל שהיתה. ברם, דרך פעולתה של המבקשת לאחר מתן ההחלטה מיום 20.6.04 מעוררת סימני שאלה. המבקשת הופנתה בהחלטה האמורה למסלול של בקשה לביטול פסק הבורר המשלים. לא ברור מדוע המתינה המבקשת כחודשים לאחר מתן ההחלטה האמורה בהגשת הבקשה שבפניי. אכן, לאחר מתן ההחלטה מיום 20.6.04, היתה המשיבה רשאית להניח כי המבקשת מודעת לעמדת בית המשפט בדבר ההליכים שעליה לנקוט, וכי המבקשת תזדרז בנקיטת הליכים כאלה. המתנה של חודשים ימים בהגשת בקשת ארכה לבית משפט זה אינה מתיישבת עם הכבוד הנדרש להסתמכותו של בעל הדין שכנגד על החלטה שיפוטית שניתנה בעניין. קשה ליישבה גם עם הצורך לנקוט בשקידה סבירה, אל מול בית המשפט, בנקיטת הליכי משפט.

           יש להוסיף ולהעיר, כי ההחלטה מיום 20.6.04 אינה החלטה המתקנת את פסק הדין מיום 8.3.04, ועל כן אין מדובר במקרה שבו מירוץ המועדים לתקיפת ההחלטה מיום 8.3.04 מתחיל בהחלטה מיום 20.6.04. גם אם ההחלטה מיום 20.6.04 הסירה אי בהירות דיונית מסויימת, אין מדובר בהחלטה המסיימת, כביכול, את הליך הבקשה לביטול, הליך אשר הסתיים בפסק הדין מיום 8.3.04. בית המשפט המחוזי הבהיר זאת באופן חד משמעי בהחלטתו מיום 20.6.04, ולכל המאוחר באותו מועד היה על המבקשת לפעול במהירות הנדרשת בהקשר זה. המבקשת לא פעלה בדרך זו.

           עם זאת, בשים לב לכך שבעת הגשת הבקשה שבפניי טרם חלף המועד לתקיפת ההחלטה השנייה, ובקיומו של תחום חפיפה ניכר בין תקיפת ההחלטה האמורה לבין תקיפה אפשרית של ההחלטה מיום 8.3.04, נראה לי כי קיומו של הליך ערעורי ביחס להחלטה המאוחרת מהווה, בנסיבות העניין, טעם מיוחד ליתן ארכה להגשת הליך ערעורי גם כנגד ההחלטה הראשונה. יש להוסיף, כי המשיבה אינה טוענת כי שינתה את מצבה לרעה על יסוד הנחה בדבר חלוף המועד להגשת הליך ערעורי לבית משפט זה ביחס להחלטות בית המשפט המחוזי.

           במצב זה, ניתן להעתר לבקשת הארכה, ואני מורה כי המבקשת תוכל להגיש בקשת רשות לערער, כנגד שתי ההחלטות, עד ליום 17.10.04 ועד בכלל. נוכח התנהלותה של המבקשת, המתוארת לעיל, אני מתנה את קבלת בקשת הרשות לערער, בנוגע להחלטה מיום 20.6.04, בכך שהמבקשת תמציא למזכירות בית המשפט אישור על כך ששילמה למשיבה את הוצאות הבקשה שבפניי, בסך של 3,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין.

החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, י"ט תשרי, תשס"ה (4.10.2004).

                                                                                      עודד שחם

                                                                                           רשם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: